«

»

מאי 22

הדפס פוסט זה

עוד חוזר הפלא

c7addd36dfede074e954e5aaf140627aהאם איבגואין אכן יכול לשמש כתרופת פלא נגד התמכרות לסמים כפי שטוענים חוקרים מסויימים וחובבי סמים? האם באמת ניתן לרפא התמכרות על ידי הצמח הטבעי הזה? והאם באמת חברות התרופות מנסות למנוע את שיווק התרופה הזו ולכן היא נאסרה לשימוש?

 מעטים יודעים שהניסיונות למצוא חומרי פלא המרפאים התמכרות אינם חדשים. הפסיכיאטר הגרמני מקס זייגה (Seige) זהה תופעה מעניינת בשנת 1912. לטענתו היחס לסמים מתפתח בצורה מעגלית: החל מהרגע שהסם מוצג בפני הציבור,  דרך המחקר המדעי של הסם, ועד שהוא נהפך ללא חוקי.

 בשלב ראשון, קיימת בציבור וכן בקרב המדענים והרופאים נטייה להתלהב מכל סם או תרופה חדשה. בשלב שני מתפרסמים מחקרים מפורטים המראים כי המציאות מורכבת יותר. בשלב השלישי, כאשר הניסיון המצטבר מראה כי התמונה אינה ורודה כפי שדומיינה ואף שחורה מבעבר, נוצרת מגמה נגדית הדורשת לבקר את מתן החומר, עד כדי איסורו הגורף. יש מקרים שבהם התגובה הקיצונית לאיסור מתמתנת עם השנים, כפי שקרה עם הסטרואידים והברביטורטים (סמי הרגעה ושינה המדכאים את המערכת העצבים המרכזית). במקרים אחרים האיסור נשאר איתן כפי שניתן להבחין ברשימה הארוכה של סמים האסורים בפקודת הסמים המסוכנים של ישראל משנת 1973, או בחוקים דומים בארצות אחרות. כמובן שהיו גם שיקולים אחרים להוצאת סמים מחוץ לחוק, אבל אסור להתעלם מגורם ה "הכאה על חטא," והרצון לתקן את המעוות על ידי תגובת רפלקס לא שכלתנית לבעיה שנוצרה מחוסר ידע.

 הדוגמא הטובה ביותר להתלהבות מסמים המרפאים התמכרויות היא היחס לאופיאטים (סמים שמקורם בצמח הפרג כמו אופיום, מורפיום, וכו’.) המורפיום הופק לראשונה בשנת 1805 על ידי פרידריך סרטרנר (Sertürner) ונקרא principium somniferum (מקור האופיום, או מקור גורם השינה). רק בשנת 1817 סרטרנר הבין שהפיק חומר חדש הנקרא אלקלואיד ונתן  לו שם חדש: מורפיום על שם אל החלומות המיתולוגי. חברת מרק (Merck) הגרמנית החלה לשווק את הסם בסיטונאות בתור סם הרדמה ומשכך כאבים כעשור לאחר מכן.

 סם האלים, כפי שנקרא, בנוסף לתכונות ההרגעה והאלחוש שלו, החל לככב במהרה כתרופה לאלכוהוליזם. רק בשנות השישים והשבעים של המאה ה- 19, ובאופן הדרגתי, רופאים זיהו את שגיאתם והבינו שהתלהבותם מתרופת הפלא היתה פזיזה מידי, מכיוון שהמורפיום עצמו נמצא מקור למחלה חדשה שתקרא בעתיד ”התמכרות.“ לבסוף, השימוש בחומר הוגבל במידת מה ונאסר לשימוש לא-רפואי במאה ה- 20.

 ניתן לחשוב שרופאים ילמדו מההיסטוריה, אך הפזיזות הכתה שנית כשחברת באייר (Bayer) הנודעת הוציאה לשוק בשנת 1898 את הנגזרת 'אצטיל-מורפין,' הידוע לציבור כהרואין. במקור, התרופה יצאה לשוק בתור טיפול סימפטומטי יעיל וחזק למחלת השחפת. אחד מתופעות העיקריות של האופיאטים, שזוהתה כבר על ידי גלנוס במאה השניה למניין הנהוג, היא הקלה על כאבי גרון ומניעת שיעול. מכיוון שמחלת השחפת גורמת לשיעול של חלקים מתים ונגועים של הריאות וכך חולים מדביקים את הסובבים אותם, הרי שהפסקת השיעול היתה חשובה ביותר להשתלטות על המחלה. ההרואין—סם חזק יותר מהמורפיום ומהאופיום—נראה בזמנו כתרופה האידיאלית למחלה חשוכת מרפא זו.

 מהר מאוד ההרואין החל לככב, כמו המורפיום לפניו, ונחשב ללא ממכר ושימש לאינספור טיפולים רפואיים. ההרואין אף נחשב לתרופה שיכולה לרפא מכורים למורפיום מהרגלם. לקח לאיגוד הרופאים האמריקאי (AMA) כמה שנים כדי להבין את הטעות, ולגלות את סגולות ההתמכרות של ההרואין. יש הגורסים כי האכזבה הגדולה מההרואין היא שגרמה לאיגוד הרופאים האמריקאי לתמוך בחוק הפדרלי נגד סמים (ה- Harrison Act) משנת 1914.

 סיפורם של אופיאטים אחרים כמו דולאנטין, אאוקדול, ואדולן דומים גם כן, וחוזרים על עצמם. נדמה כי כל פעם כשנגזרת חדשה של האופיום מיוצרת, ההתלהבות כה גדולה, עד כי המדענים משוכנעים שהם מצאו את האופיאט הלא ממכר הראשון. עד כה, בדיעבד, אפשר לומר שלא בצדק.

 גם לכלורופורם, שאינו אופיאט, יש היסטוריה דומה. הכלורופורם יוצר לראשונה על ידי יוסטוס פון ליביק (von Liebieg) בשנות השלושים של המאה ה- 19 ונמכר לציבור באופן חופשי. בנוסף לליביק יש עוד שני מתמודדים על התואר ממצאי הכלופורם: האמריקאי סמואל גות’רי והצרפתי יוג’ין סובראן, וכנראה החומר הומצא בכמה מקומות במקביל פחות או יותר באותה שנה.

 ארבעים שנה לאחר מכן  החל הרופא היהודי-גרמני אדוארד לוינשטיין (Levinstein), שניהל בית החלמה למכורים בברלין, לרשום למטופליו כלורופורם לא רק כסם הרדמה אלא גם כתרופה לריפוי התמכרות ממורפיום. אם כתוצאה מכך ואם לא, השימוש בכלורופורם גבר, ותופעות ההתמכרות לתרופה לא אחרו לבוא. ההתמכרות לכלורופורם אילצה את משרדי הבריאות של מדינות אירופה להרחיק את הסם מהציבור על ידי תקנות המאפשרות מכירת הסם על פי מרשם רופא בלבד.

 ולבסוף, הסם המפורסם ביותר בהקשר זה הוא הקוקאין שככב פעם ברשימת הסמים שנועדו לגמול מכורים לסמים כפי שזיגמונד פרויד טען בצעירותו, לפני שעקר לפריז כדי לחקור חלומות.

 כפי שניתן לראות, תרופות פלא היו למכביר, אך כולן אכזבו. לכן ניתן להבין את ההססנות ושמרנות היתר של הממסד לאשר את האיבוגואין כתרופת פלא המצריכה רק טפול אחד או שנים כדי שהמטופל ישאר נקי מסמים אחרים. אין צורך להסתמך אך ורק על תיאוריות קונספירציה שחברות התרופות אינן מעונינות בשיווק תרופה ”טבעית“ שמצריכה טיפול אחד או שניים כדי לגמול את המכורים לסמים. ייתכן שקיימת קנוניה כזו, איני מתיימר לדעת, אבל ברור ממה רופאים רבים חוששים. כבר מאה חמישים שנים מחפשים אחר התרופה שתרפא את מחלת ההתמכרות ללא הצלחה. לאור הסקירה שהוצגה כאן, האם אפשר לבוא בטענות לחששותיהם?

קישור קבוע למאמר הזה: http://www.jonathanlewy.com/he/miracle-drug/