«

»

מאי 09

הדפס פוסט זה

איפה המלחמה נגד סמים

8968181”אם אסור סמים, אז למה מותר סיגריות ואלכוהול?“ שאל ד”ר הרדוף (מרצה למשפטים במרכז האקדמי כרמל) ב Ynet מתאריך 7 במאי 2013. בנסיון לענות על השאלה, הוא חידד את הסוגיה בקביעה: ”המחוקק הישראלי הכריז מלחמת חורמה נגד הסמים המסוכנים, שאותה מובילות המשטרה, התביעה והרשות השופטת. האם המלחמה הזו נכונה?“

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים וכך גם התשובה לשאלה: המחוקק הישראלי מעולם לא דן בסמים בצורה מסודרת או יסודית. מדינת ישראל ירשה את פקודת הסמים המסוכנים מהמנדט הבריטי. אמנם ועדות הכנסת חידשו את הפקודה בעבר, אך הכנסת מעולם לא נדרשה להצביע נגד סמים באופן מסודר.

ישראל חתומה על כמה אמנות בין לאומיות נגד הסחר בסמים, אבל היא עשתה זאת כדרך אגב, מה שמסביר את הסחבת באשרורם. כמו רוב המדינות בעולם, ישראל נגררה אחר מדיניות אמריקאית שהחלה לפני הקמת המדינה וניתן למצוא את מקורה בשנת 1909, עם הועידה נגד אופיום בשנגהיי שאורגנה על ידי הנשיאים רוזוולט וטאפט.

החוק בישראל  דרקוני על הנייר ומאפשר חילוט (החרמת) נכסים של סוחרי סמים ובני משפחתם, מאסר ממושך, וקנסות. למעשה, מדיניות הסמים בישראל היא רופסת למדי. התקציב של הרשות למלחמה בסמים מוגבל לכמה עשרות מיליוני שקלים בשנה ובעיקר מוקדש למשכורות. המשטרה אינה מעוניינת להתעסק בפשיעת הסמים, אלא אם מדובר ”בסוחרים כבדים“. גם כאשר סוחר כזה נתפס, כדוגמת זאב רוזנשטיין, נחתם עמו הסכם שלא יחלטו את רכושו. בנוסף לכך, זה כבר יותר מעשור שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע לתובעים המחוזיים שממשלת ישראל אינה מעוניית להעמיד לדין צרכני סמים בודדים. ולבסוף, אל לנו לשכוח שישראל היא אחת מהמדינות המובילות בעולם במתן גישה לקאנאביס רפואי, למורת רוחו של מנכ”ל המשרד לבטחון פנים לשעבר יעקב גנות.

מידי פעם המשטרה אוזרת כח ופעלת נגד הסחר, ואף מצליחה לתפוס רשת סוחרים או אפילו משתמש פשוט, אבל ברוב המקרים העונש שמערכת המשפט מטילה הוא קל. גם לאחר פשיטות כאלה ואחרות, המשטרה מעולם לא הצליחה לעצור את הסחר. במקרה הקיצוני ביותר היא גרמה ל”יובש“ של כמה שבועות ותו לא.

למרות הניסיון הכושל, כל כמה שנים מגיע שר חדש למשרד הבריאות שמנסה ”להציל“ את הציבור בהוספת עוד סם לרשימת הסמים האסורים. זה קרה לאהוד אולמרט עם אקסטזי, לדני נוה עם חגיגת ועכשיו ליעל גרמן עם שלל סמי הפיצוציות. האם בעקבות האיסור על אקסטזי בתחילת שנות ה- 90 הסם באמת נעלם מהשוק? כמובן שלא. אם בכלל להפך: הוא הפך פופלרי יותר.

ה- ”מלחמה בסמים“ מעולם לא הוכרזה בישראל, אלא בארה”ב של תחילת שנות ה- 70 של המאה ה- 20, כאשר הנשיא ניקסון חשש מחזרת חיילים מכורים מוייטנם. למרות ניסיון כושל של למעלה מחצי מאה לאסור על סמים, הציבור האמריקאי נהה אחר המלחמה באופן גורף, כשרוב הציבור האמריקאי התנגד לסמים כהלכה, אבל צרך אותם למעשה. עד היום, למרות השקעה של מיליארדי דולרים, הסמים לא הובסו במלחמה. להפך, הם מנצחים.

ישראל אינה לוחמת גיבורה ”במלחמת הסמים:“ המחוקק מעולם לא נדרש לדון בסוגיה הזו לעומק, הממשלה הודיע שהיא אינה מעוניינת לאכוף את החוק במלואו, הרשות למלחמה בסמים מורעבת לתקציבים, והמשטרה בררנית ביעדי האכיפה שלה. בהשוואה למדינות אחרות ניתן להסיק שישראל אינה מעוניינת בסמים ובצדק. ההסטוריה מראה שהסיכוי לנצח סוחרי הסמים שואף לאפס. אם הדרישה קיימת, תמיד יבוא האדם שיספק את הסחורה. ככל שהסיכוי לרווח גדל, כך יהיו יותר אנשים שיסתכנו כדי לספק את הדרישה.

ובחזרה לשאלה המקורית: הרדוף תוהה בצדק מדוע השימוש בסמים הוא פלילי. התשובה המשפטית היא משעממת למדי: בן גוריון ושר המשפטים דאז, רוזן, הכשירו את פקודות המנדטוריות והפכו אותם לחוקי מדינה, ויחד עם אינספור פקודות אחרות, גם פקודת הסמים האסורים נכנסה לספרי החוקים של המדינה.

ובכל זאת ניתן להקשות: איך יתכן שבמדינה חופשית ודמוקרטית אוסרים על השימוש בסמים? התשובה היא שהאיסור אינו עומד בקנה אחד עם היומרה לדמוקרטיה ליברלית, כל עוד השימוש אינו מסכן את הציבור באופן ישיר.

ישראל היא לא המדינה הראשונה שאוסרת על סמים. ארה”ב, אם כל המדינות הדמוקרטיות הליברליות, אסרה על סמים ברמה הפדרלית עוד בשנת 1914, ויבשה את ארה”ב מאלכהול בשנת 1920. האמריקאים הם המנוע מאחורי האמנות הבין לאומיות נגד סמים, והם אלה שכנראה גם מתחילים להבין שהמלחמה מיותרת. בסקר שנעשה על ידי מכון פיו לפני כחודש וחצי, לראשונה מאז ומעולם, נראה שמרבית האמריקאים חושבים שחוקי הסמים מיותרים. השאלה האמיתית צריכה להיות, מתי גם הכנסת תבטל את חוקי הסמים בישראל במיוחד כאשר הממשלה מראה פעם אחר פעם שהיא לא רצינית באכיפת החוק?

קישור קבוע למאמר הזה: http://www.jonathanlewy.com/he/drug-war-israel/